הכל התחיל בערב שבת אחד, כמה שבועות לפני שהתחלנו את כיתה י"ב.
ישבנו קבוצת חברים מתנועת הנוער בביתו של המדריך שלנו לשעבר.

הוא דיבר איתנו על השנה האחרונה של התיכון ועל ההזדמנות להפוך אותה לשנה משמעותית יותר עבורנו ועבור הסובבים אותנו. בנוסף הוא שיתף אותנו בתחושותיו כלפי מצוקת גיל הזהב בישראל  ועל כך שהם לא מקבלים מענה ומקום בחברה.

הקריאה הזאת נגעה בנו והחלטנו לפעול. הבנו שבאמת אנו, בני ובנות הנוער, פועלים בכל מיני מסגרות ותחומים שונים, אולם דווקא עם הזקנים אין לנו שום ממשק או קשר למעט משפחה.  ניסינו להבין מה מוביל לכך? הגענו לתובנה שלכולנו יש בעיה של רתיעה מהזקנה בכלל ומזקנים בפרט. רתיעה זו מובילה לניכור כלפיהם, ומותירה אותם מרוחקים ולעיתים אף בודדים, וגורמת לבעיה חברתית עמוקה בקשר עם הדור המבוגר.

חשבנו, איך אנחנו יכולים לשנות את התופעה הזו? כיצד נוכל לפתור את רתיעת הציבור מהזקנה וכך להקל על הבדידות בקרב הזקנים?

הגענו למסקנה שהדרך תהיה ליצור חיבור בין הדורות בצורה מהנה וחווייתית; בצורה שגם בני הנוער וגם הזקנים מרגישים בנוח ושייכים למפגש זה. מתוך אותם מפגשים ייווצר חיבור בין הנוער לזקנים שיגשר על הפער שמרחיק בינינו. ואולי אף נצליח בכך לשנות את הגישה הכללית בסביבה שלנו כלפי הזקנים, שכן פתאום הציבור יסתכל על המפגש עם הזקן לא כעול או מטלה, אלא כהזדמנות לחוויה של למידה וכיף.

בעוד הרעיון טרי בראשנו יצאנו לרחובות השכונה ותלינו שלטים המזמינים את הזקנים שבשכונה למפגש חברתי יחד איתנו, בני ובנות הנוער.

לאחר כשבוע (ב- 16.9.19) התכנסנו יחד בפארק השכונתי למפגש; והיה פשוט מיוחד ומעצים! קיבלנו תגובות מדהימות מצד הזקנים וגם אנחנו יצאנו בתחושה מרוממת.

הבנו שיש לנו כאן בשורה אמיתית באשר לדרך שבה כדאי ליצור את החיבור הזה בין הדורות; ונודענו לרווחים הרבים שמקבלים הנוער והזקנים מהמפגש ומהקשר ביניהם.

אבל כדי לחולל שינוי חברתי אמיתי, אי אפשר להסתפק  בפעילות רק בשכונה שלנו.

כדי להשפיע באמת, היה עלינו לפעול בקנה מידה גדול יותר. התחלנו לעבוד על הרחבת התנועה והקמת מוקדים נוספים ברחבי הארץ. אבל היינו צריכים שם לפרויקט שלנו...
החלטנו לקרוא לו 'סַבָּבְּתָא' - מילה שמורכבת מסבא, סבתא וסבבה.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים: הופכים את המפגש עם סבא וסבתא לסבבה!
בנוסף, קבענו שהסיסמא שלנו תהיה: 'מחוברים לדורות', שכן אנו מבקשים ליצור חיבור בן דורי משמעותי ואיתן, חיבור שישנה את האופן בו החברה כולה מתבוננת על הזקנה.

משם התחלקנו לצוותים השונים: פיתוח ארצי, יצירת תוכן, גיוס משאבים וכן הלאה.

התחלנו לעבוד ממש כמו ארגון קטן, וכך צעד אחר צעד התפתחנו והתקדמנו לעבר החלום של חברה שלמה שמצליחה לראות מעבר לאשליית הזקנה; להפוך את המפגש הבין-דורי לכיפי וחוויתי, שכולם רוצים בו בטבעיות וממנו מתעצמים.